חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' בוחבוט

החלטה

לפני בקשתו של המבקש כי אאריך את המועד להגשת התנגדותו לבקשה לביצוע תובענה על סכום קצוב שהגישה כנגדו המשיבה, ללשכת ההוצאה לפועל בבאר-שבע, בתיק מס' 1410064109, על הסך של 2,956 ₪.

בתצהירו טוען המבקש כי אמנם החל לשלם את התשלומים בתיק ההוצאה לפועל, אך לא ויתר על זכותו להגיש התנגדות, ולפיכך הגישה במועד שבו הגישה.

מתגובת המשיבה עולה כי ביום 19/10/2010 קיבל המבקש את האזהרה בתיק ההוצאה לפועל לידו, ורק ביום 27/2/2011, באיחור של כ- 3 חודשים, הגיש בקשתו זו.

בסיכומיו של המבקש, בדיון שהתקיים לפני ביום 1/11/2011, הסביר המבקש כי אמנם החל לשלם את שוברי ההוצאה לפועל, בסך של 450 ₪ לחודש, אך כאשר הבין כי החוב בתיק גדל באופן דרקוני, החליט לפנות ללשכת ההוצאה לפועל ולשאול אותם מה עליו לעשות. על פי הדרכת אחת מפקידות הלשכה, הגיש בקשתו זו להארכת המועד להגשת ההתנגדות.

לגופו של עניין טען המבקש כי לא הייתה קליטה בבית בו התגורר, ולכן לא קיבל את השירות אותו רכש מן המשיבה.

כידוע, המועד להגשת התנגדות קבוע בחיקוק, ולפיכך נדרש טעם מיוחד לשם הארכתו.

כב' הש' ב' אוקון ניתח את המושג טעם מיוחד בהחלטתו בע"א 6842/00 ידידיה נ' קסט, פד"י נ"ה (2), 904, בעמ' 908:

"טעם מיוחד יוכר במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור עקב אירועים שהינם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין, כמו מוות או מחלה.

טעם מיוחד קיים אף במקרה שבו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי כלול בקטגוריה זו ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית.

אין מכירים כטעם מיוחד בתקלות שניתן להיערך להן מבעוד מועד, כמו קשיי הבנה או עומס עבודה.

אין נעתרים לבקשה המבוססת על טעות שאין לה הנמקה במובן זה שסדרי עבודה שגרתיים אמורים לגלותה.

שיקולים אלו כפופים תמיד גם לאינטרס הנגדי של יתר בעלי הדין ככל שאינטרס הסופיות של בעל הדין האחר הוא מובהק יותר, והסתמכותו על חלוף המועד ברורה יותר, כך יהיה מקום לדרושה שלטעם המיוחד אופי של העדר שליטה או של תקלה שאינה רגילה או צפויה". (ההדגשה שלי – י.ב.).

אולם, יש לזכור כי לא אחת הובעה הדעה בפסיקה כי טיבו של טעם מיוחד הנדרש בהליך התנגדות שונה מטיבו של טעם הנדרש בהליך ערעורי.

"ה"טעם המיוחד" הנדרש לעניין הארכת מועד להגשת התנגדות אינו זהה ל"טעם המיוחד" שיידרש לצורך הארכת מועד להגשת ערעור. במקרה האחרון, כבר קיבל בעל הדין את יומו בבית המשפט, וכבר נמצא בגדרו של ההליך המשפטי, ועל כן יידרש להציג טעם משמעותי יותר ממי שמאחר להעלות הגנתו בפני הערכאה הדיונית הראשונה".

(בש"א (שלום עכ') 3163/06 פרחי יוסף נ' ארזים גליל מוצר עץ בע"מ, תקדין-שלום 2007 (2) 19945, 19946 (2007)).

ברם, בשני המקרים המדובר בטעם מיוחד הנושא אופי של העדר שליטה של בעל הדין באירועים שגרמו לאיחור.

שאלה זו של קיומו של טעם מיוחד כפופה למספר שיקולים שונים, המושכים, כווקטורים, במקרה שלפנינו, לכיוונים מנוגדים:

"מקום שעוצמת הפגיעה בציפיות אלה היא פחותה, יהיה ניתן להכיר בטעות. כך, למשל, ניתנה הארכת מועד מקום שבו נתן בעל-הדין הודעה לבעל-הדין האחר ביחס לכוונתו להגיש עתירה לדיון נוסף. ההודעה שללה את צפייתו של בעל-הדין האחר להתגבשות "מעין חסינות" מפני המשך ההליכים (בש"א 2108/99 עזבון המנוח סמואל נ' אוריאל). במקרים אחרים יגבר האינטרס של בעל-הדין הטועה על הציפייה משום שציפייה כזו לא התגבשה, למשל עקב טעות דומה של בעל-הדין האחר (בש"פ 6292/00 חורי נ' מדינת ישראל. לעתים חשיבות האינטרס של בעל-הדין הטועה תכתיב את התוצאה. " (בש"א 6708/00 אהרון נגד אהרון, פ"ד נ"ד (4) 702).

יש להזכיר בעניין זה גם את החלטתה של כב' הש' דורנר ברע"א 3588/00 אלפונסו מכלוף נ' אברהם סעדיה, דינים עליון 2000 (10) 34: